באת כאביר ומשכתני
אל חלוני בצלילי גיטרה.
ראיתיך עז רוח,
נחוש בדעתו, נבון
ועיניך בורקות בלהט.
שיר אהבה שרת לי,
שילבנו יד ביד
ולאורו של ירח טיילנו...
היינו אוהבים.

ותוליכני אל הארמון
וכמו בשיר דודים, בנועם,
כמו זמיר, שרתי את שירך
לכל חברותיי,
וגם הן, בקולות ותופים הריעו לך.

אתה, האביר שרוחו תמיד עולזת,
נשקת את מצחי
וראיתי בעיניך את שיאי התשוקה
ואני- הסמקתי ממבוכה.

עתה, גם ברגע של התפכחות,
אני נשבעת לך כמושיעי,
מושיע נשמתי: אתה אבירי!

23/01/03 ©