קוצרת בשדה חיי
את אשר זרע לי גורלי;
אלומות נוגות,
קוצים הרבה
ואת הכלניות
האדומות השארתי בלבי.
אלו החלומות על אהבה בוערת
שאינה דועכת,
אלא רק בלהט מתמשכת
ואני, במחול של תשוקה,
חשה בתוצאות האהבה
וממש תמימה...
לפעמים דואבת כפצועה
אומרת לעצמי: "לא תשקר אותי האהבה"
אלה הם חיי;
כמו דייג לבד והחכה בידיי.
רבים הם הכרישים
ולי יש רק ציפורי שמיים,
ועננים שמתלכדים.
כוכבים נדלקים בשמיים
ולפעמים מביטים אלי
שחפים כחולמים
מול שמש וים;
אך מה בזאת מבינים כרישים?
אני, רואה רק לבן
עם חכה ביד
ובלבי עדיין הכלניות המאירות,
אפילו שהאדום ניראה לבן,
ומביטות אלי ואל אהובי.
26/03/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.