ביום כמו כל הימים
היא צעדה בגיהנומה הפרטי
כאשר היא בביתה עבדה
ובעלה הקנאי, החוצה, גררה,
והכל בגלל סתם איש
שחייך לעברה מעבר לכביש,
אך את בעלה זה מאד הכעיס
ואת מכותיו בה הפליא-
היא היתה חפה מכל פשע
אך דיממה מחבורותיה.
כעבור מספר ימים
פגש בעלה ב"סתם-איש"
וגם הלה את נחת זרועו הרגיש
ונותר חבול על הכביש,
כאשר הבעל מיהר לביתו כשחמתו בוערת
והצליף שוב לאשתו בסטירה מצלצלת.
היא רק ייבבה
בלא שקול ממנה אף נשמע.
ואז הקנאי, כמנהגו הקבוע,
בקש "סליחה" כשנהיה רגוע,
ואולי אף התכוון למה שאמר
אך תמיד לסורו הוא חזר-
היה מכה ואת קורבנו מותיר
שבור פיסית ונפשית... ואין מציל.
לא ידוע מהיכן השיג הרובה
אותו אל ראשה, יום אחד, כיוון
ונטל את חייה בלי היסוסים
כאילו שהיה אלוהים...
3/12/02 © |
