אלף מציתים מסתובבים לי בבית. לא אחת ולא שתיים , אלף! מאיפה
לעזאזל הם הגיעו? זה מזכיר לי את אותם פעמים שאני נמצאת בתחנת
אוטובוס,  מוציאה סיגריה ולאף אחד מסביבי אין אש. מישהו יודע
מה החוקיות העומדת מאחורי זה?
אני נמצאת בפאב, מוציאה סיגריה, יד מושיטה אלי מצית סגול לחוץ.
למה בחורים תמיד מציעים להדליק לי סיגריה ומה זה אומר אם אני
מסכימה?  האם זהו סימן מיני כלשהו?
לא יודעת . אבל רווח בשיניים זה כן, אם כבר מדברים על סימן
מיני.
אני מדליקה את הסיגריה, מודה לו עם הראש ומביטה על הבמה. ערב
ג'ם סשן חברי יושבים סביב השולחן עם כוסות חצי ליטר ובחורה עם
רעמת אריה ג'ינג'ית ופנים לקוחות מתוך ציור של בוטיצ'לי עומדת
על הבמה ושרה. שמעתי שהיא למדה בצרפת פיתוח קול.  לפעמים יש
חיבורים מתאימים .כמו אמוץ ,שעלה הרגע על הבמה עם הגיטרה בס
שלו, והאנרגיה שלו מפוצצת את כל הפאב. מאיפה הכריזמה הזאת? ואז
יש איזה 1000 נקודות חיבור ביניהם היא שרה בקול עמוק וצרוד
שירי ג'אז משנות הארבעים והוא מאלתר לפי שרביטה. הם פשוט
מאלתרים ולא מודעים לעצמה שלהם ביחד שמצמררת כל חלק בגופי.
המוסיקה שלהם לוקחת אותי לפריס, אחרי הגשם, השדרות רטובות,
בדירה בלי תמונות על הקירות עם מיטה ענקית ותקרה גבוהה וחלונות
גבוהים. עוד פעם המצית הסגול מציע לי אש .
ושם בדירה אני יושבת על המיטה, ובחור צרפתי מציעה לי קפה
וקרואסון לארוחת בוקר, והמבטא הצרפתי לוקח אותי אל הג'אז.
אנחנו עושים לחיים. החברים שלי עסוקים בשיחות נפש. איך אפשר כל
כך הרבה מילים בין כל כך הרבה דציבלים?
אמוץ הזה, מאיפה כל הסקס האפיל הזה, והג'ינגית - איזו נוכחות
ואיזה קול.
מימיני  יד, הפעם בלי  מצית, אני מניחה לתוכה סיגריה, היא
לוקחת אותה. ראשי סחרחר, חנוקה מאלף סיגריות, מלאה באוויר
אירופאי, יושבת בבית מול טלוויזיה כבויה. סיגריה אחרונה לפני
שהולכים לישון ואף לא מצית אחד.