יום בהיר אחד העבר, ההווה והעתיד החליטו לנסוע עמי ברכבת. היה
זה מביך מאד לפגוש את העבר בדיוק ביום שהחלטתי לקחת את ההווה
לטיול. העבר עמד שם, קצת המום, מנסה למחות את הלחלוחית שהצטברה
בעיניו כשראה שאני המשכתי הלאה וכעת אני והווה מסתדרים מצוין.
ההווה קצת התבלבל, אולי חש טיפה מאוים על ידי העבר שגם בהווה
היה צץ מדי פעם, מנסה להשתלט חזרה על חלקו בנשמתי. ההווה ואני
נכנסנו לקרון והתיישבו על אחד הספסלים, והעבר, כאילו מנסה
להתריס, התיישב באלכסון ממני, בצורה שתאפשר לו להתבונן בפניי
ולהזכיר לו את מה שעברנו יחד.
למען האמת, אני לא הייתי מרוצה לגמרי מההווה, והמראה של העבר
מציץ מאחורי הכתפיים של האנשים שישבו בינינו, העביר חמימות
בקרבי. היה לי טוב בעבר, נזכרתי, אך כמו שאומרים, כל טוב סופו
להסתיים.
הסתכלתי להווה בעיניו הטובות והרגשתי רע עם עצמי. הכיצד יתכן
שבמשך כל הזמן הזה אני הייתי עסוק במחשבותיי על העבר והתעלמתי
ממנו לגמרי??!!

ואז כאילו על פי לוח מתוכנן מראש, הוא נגלה לפניי. הוא עלה
מספר תחנות אחרינו, הספיק את הרכבת בשניה האחרונה. תמיד מגיע
מאוחר העתיד, וכשהוא נכנס הקרון כולו הוצף באור בהיר. האנשים
נראו מאושרים (לפחות כל אותם אנשים שקנו את המשקפיים הורודות
שנכנסו לאחרונה לסטייל), ואני לא יכלתי להסיר ממנו את עיני.
מיד התברר לי שזה מה שחיפשתי. העתיד, ללא ספק, טוב יותר מכל מה
שהיה לי עד עכשיו. הוא לא מכיל את העצבות שמביא עמו העבר, ומצד
שני, ההווה שנמצא פה איתי לא משלים את כל החללים בנשמה שלי.
אני לא מוכן להסתפק - אני רוצה יותר!

החלטתי שעליי לקום וללכת בעקבות עתידי. העבר הבחין שקמתי,
והחליט לקום ולרדוף אחריי. כעת, כשעבר שלי נמצא בעקבותיי,
התחוור לי שאני מוכרח להניח את ידי על העתיד בהקדם האפשרי,
ולכן הגברתי את הקצב.
הסתכלתי לימיני וראיתי שם את ההווה, מלווה אותי ללא שאלות
מיותרות. האם הוא ידע שאני שהתכוונתי להשאירו אותו מאחורי, יחד
עם העבר בקרון ללא המיזוג.

כשהגעתי לקרבת העתיד ניסיתי להושיט את היד לעברו, אבל הוא
בדיוק ירד מקרון. זו הייתה התחנה של העתיד, והוא פשוט ירד
מהרכבת ולא טרח להביט לאחור. וכך עמדתי שם, בוהה ברציף, ההווה
מסתכל עליי במבט סתום שבעוד שניות אחדות יתחלף בצרור שאלות על
מה שאירע,  והעבר מגיח מאחורי, מנסה למשוך אותי חזרה.
אבל אני מסרב להתייאש. אני אמשיך לרכבת הבאה. שם באחד הקרונות,
מחכה העתיד.