אֲנִי מַפְשִׁיל אֶת מִלּוֹתַי
פּוֹרֵם חֻלְצָה וַחֲצָאִית
וְהִנֵּה הֵן עֵירֻמּוֹת מְאוֹד
הֵן מַבִּיטוֹת עָלַי קְצָת נִרְגָּשׁוֹת
יָדַיִם רוֹעֲדוֹת, פָּנִים סְמוּקוֹת
מָה אֶעֱש-ֶה אִתָּן
הֵן לֹא יוֹצְאוֹת לְטַיֵּל
הֵן סְתָם שׁוֹכְבוֹת לָהֶן עַל הַמַּדָּף
צוֹבְרוֹת אָבָק
אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַבֶּרֶז
וּמְקַלֵּחַ אוֹתָן קַלּוֹת בְּמַיִם קָרִים
וְלֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל שֶׁהֵן צוֹרְחוֹת מִקֹּר
אַחַר-כָּךְ אֲנִי תּוֹלֶה אוֹתָן
עַל חֶבְלֵי-הַכְּבִיסָה בַּמִּרְפֶּסֶת לְיִבּוּשׁ
וְאָז הֵן מַתְחִילוֹת לִצְעֹק עָלַי
בַּיְשָׁנִיּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה
שֶׁאֲכַסֶּה אוֹתָן בְּשִׁיר.