רון בית / בירכת הדרך |
בארבעים ותשע מיתות משונות,
תלו אותי על עץ,
העמידו אותי אל הקיר,
העלו אותי על מוקד,
סקלו אותי באבנים בכיכר העיר.
ארבעים ותשע מיתות משונות,
שערי טומאה פתוחים לרווחה,
לך תדע עד מתי, הרי,
לכל הרוחות זו אינה מתיחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|