אסף יופיטר / בכליון עיניים |
תמיסי את קור הארץ ההיא,
לילות וימים חלמת על הרגע
יד הדמיון שלא הרפתה,
רוח נשבה בגבך השפוף
גשם השקה והרווה את הגוף,
עקבות בשבילים הובילו אותך
אל ילד נטוש ורך,
בדמעות צבעוני, צחקת בזעקה
חבקת את גופו כשגופך רעדה,
כל שחפצת בו משך חייך
מגיע כעת ונושק במגע,
לא עוד תביטי בילדים של אחר
תצבטי בלבך את חדרך החסר
בידיים חמות הושבת על ברכייך,
ילד מתוק שחיכה
בכיליון עיניים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|