נ. היא ספק ילדה ספק אישה.
לא יפה אך גם ממש לא מכוערת.
בלילות היא ישנה על מיטה זוגית - לבד.
מתבוננת בתקרה שרקמה בה אשליות.
את הקירות העייפים שבחדרה
היא צבעה בדם כחול של מלכים אצילים.
רהיטים פוזלים ורצפה עקומה
נצבעו בדם ורוד לטשטוש מועקה.

נ. היא ספק ילדה ספק אישה.
לא מבריקה אך גם ממש לא מפגרת.
בבקרים היא מתעוררת על מיטה זוגית - לבד.
מתבוננת בחלון שחצבה בקיר נוקשה.
את הנוף המצוייר שמבעד לריבוע
צבעה באור נקי של צהריי מדבר.
משקוף מדומה ותריס סגור למחצה
נצבעו בדם ורוד לטשטוש מועקה.

נ. כלואה במציאות של צללים בלתי נראים.
מילים משכרות, דימויים ממכרים.
מתמזגת מחדש בכל יום לכתיבה.
מאבדת מחדש בכל יום קצת מעצמה.
בעודה שוכבת על מיטה זוגית - לבד
ספק נרדמת ספק עושה ביד,
נ. צוללת לעולם של צבעים מדומים
אצילים, מדבר והמון כדורים.







בהשראת נטאשה היפה מכולם