רק לפרקי זמן אעזוב אותך
אך עד סוף ימיי אחזור אלייך,
בלי לדעת אם אזכה אי-פעם
אל אמונך לשוב, ולו רק פעם.
עצוב ומיוסר הוא ניצחון האהבהבים
שאין לו, למצפון, שום ייסורים
ואין ליבנו כואב ודואב,
ומובלים אנו על-ידי שכרון היצר החולף.
זיכרונות טובים לי עמך וממך,
אך רק מהם אפשר לחיות, לדעתך?
זו, המאהבת, שלצדי, אולי נגדך
אך אצלי היא הכינור שהקיץ בלב.
אחזור אלייך, רעייתי, כנראה
שכן סערות הלב במהותן להיעלם
בעת שהן הופכות לשגרה
ומזכירות שוב את הרעייה.
וכך, במחזוריות המיוסרת
בין מציאות מאכזבת לאהבה סוערת
יימשכו חיינו מן הסתם
עוד לאורך זמן...
31/12/01 ©
מאז חלפו שלוש שנים תמימות
בהן גמלה ההחלטה שלא לחזור!-
"הבגידה" הפכה לנטישת הרעיה
למען נפשי - שלא תחייה עוד בכחש ומרמה. |
