וכשנלך, אני מבקש ממך לא להסתכל אחורה , אאורידיצ'ה שלי,(התרשי
לי לקרוא לך כך למרות שעור גופך רך וחלבי הוא עדיין, ואילו א'
האמיתית רקובה כבר באדמת גיהינום יוונית?).

אני נזכר עכשיו בטעם הזיתים השחורים במסעדה ההיא, ברחוב ההוא,
הקרוי על שמו של הגיבור ההוא, יהודה שמו, ממשפחת מכבי. טעם
שדבק לחיכי גם שעות אחרי שהתעוררנו מהסיוט העדין של הקיץ.


שנינו עוזבים עכשיו הכל ונסים מעל פני האדמה הזו ,  כמו ערפל
שנעלם כלא היה בזמן נסיעת לילה דרומה. את יודעת לאן הוא נעלם??

   

צלילי עמים ,צלילי עננים ,חומות, חומות של דיסוננסים שיופיים
לא יתואר, מקשטות את קרניות עינייך העכורות.
שיר עתיק שלי, עתה אפשר ללכת לישון, לנוח לזמן מה, הכל, איך
לא, יהיה בסדר.  






28.12.00 באר שבע