קירות החדר התערבלו,
השקט הסורר הלך לבלי שוב,
נקודות שחורות ניקדו את מבטי
וצעקתי.
אני מתמוטטת נפשית,
אני לא יכולה להמשיך.
לעזאזל עם המשפחה,
מה עם קצת פרטיות?
את לוחשת בכעס,
מסננת קללות
ואילו אני, הזועמת, נפגעת
וצועקת.
זורקת אלייך נעליים,
את מסתכלת בי בחימה
ולמולידתנו אומרת משפט מהסרטים -
"זבל זורקים".
אז מה את עדיין עושה פה?
6.1.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.