אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין,
זאת לימדת אותי אבא,
עודני ילד קטן,

אין בי דמעה של פחד,
לא של עצב ולא של כאב,
גם אין בי את זו, של לנצח לבד,
אני מלך צלקות הלב,

רק בתמימות, כמובן, כך טעית,
חינכת אותי בכל כוחך,
בלכלוא את הלב, שם שגית,
לשחרר את כיסופי נפשך,

להיות חזק בשביל כולם, זה אני,
מסביבי הם נשברים, ובוכים על כתפי,
בפנים, אני צורח - כלפי חוץ ריקני,
אמן הדימום הפנימי,

לא כשעזבה אותי האהבה,
לא עת קמלו בזרועותיי חברים,
לא הצלחתי לתת לדמעה,
לפרוץ את הסכר, ולהשיב לי לחיים,

גם אתה, עצמך, מעולם לא ידעת,
מה מתוק במליחות הדמעה,
כשעזבת, אני יודע, ניסית,
אך ליבך לא ידע איך ומה,

עכשיו, אני, כבר גדול, גיבור וחזק,
עם ימים, גם אהיה אבא אוהב,
ולבני אז אומר, בלי מחנק,
להיות נדיב-הדמעות כשכואב,

אינני בוכה אף פעם,
בתומי, זאת למדתי ממך, כבר מזמן,
ובאיש לא הייתה כמיהה כזו מעולם,
לתת לדמעות לזלוג מעצמן.



מוקדש לאדם שאני הכי מעריץ בעולם, הכי קשה, הכי אוהב, וגם הכי
מתגעגע אליו...