היא חייבת לאהוב בטרוף
בחושיה, בזרמיה, בכללותה.
להתמסר לתחושה,
אל הגוף המסגיר נפש יפה.
היא תחכה ימים או שנים
לא בגלל שהיא רוצה.
ותעבור משברים אין ספור
כי אין לה ברירה.
ויעברו בה גברים,
וידרשו אותה לרצות.
חלקם גרועים,
וחלקם גרועים קצת פחות.
והיא תאהב את כולם, מעט.
היא תניח ראשה במיטת אחרים
וליבה יישן עם הלא נודע.
בלילות מפללת, בבוקר מתאכזבת
הם אינם עבורה.
גם אם תתכנס בזרועות
בשקט תזעק לאחד,
ואם יסגרו אותה בחומות של קירבה
היא, תמיד לבד.
ונפשה, היא יודעת,
מכירה אותו
למרות שפניו בהחבא.
והיא אוהבת אותו בטרוף
כי רק ככה היא יודעת אהבה. |
