(נכתב בסילבסטר 2002-2003, עודכן בסילבסטר 2003-2004)
גם אם חיית איתו שבע שנים,
לא יהיו אלו השנים הכתובות.
הכאב הוא תבנית נוף הבית
הכאב הוא תפנית צפוייה בעלילה.
והמחשבה האוהבת הזו עלייך
זה מה שלא מרפה ממני
גם בחילופי השנים
כמו הערה עוקצנית מדי
שרק צד אחד שוכח, וצד שני נושך שפתיים
ובכל זאת, על אף היעדר האור בשעה הזו - תודה
על כל האהבה
על הלימוד
כל רגע כמו גרעין רימון שמכתים לנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.