(נכתב בסילבסטר 2004-2005)

השעה 11:20. קברו אותך לפני קצת פחות מ-12 שעות.
לא הייתי שם, הרגשתי שאסור לי.
לפני פחות מ-24 שעות עוד היית חיה. אבל זו רק הגדרה.
עוד 40 דקות כולם ירגישו בשינוי - שינוי שמתחיל במספר.
כולם יתנשקו ויחליטו לגבי השנה הבאה ואת, ביום פסק הדין של
הנוצרים, נגזר עלייך ש-2005 תהיה שלא בנוכחותך
עוד מספר ימים נקום, בטח יהיה ערב זיכרון וכל המילים שהיו
צריכות להיאמר הישר אל תוך עינייך, יאמרו בלשון עבר.
ואת תגלי שכל פיסת דף שאי פעם כתבת עליה תיכרך בתוך ספר -
"דפים שנותרו על השולחן", מילים ששורבטו לפני שהתנפל החולי.

פעם כתבתי הערה צינית לאדם חי - "10 שורות, אלישבע, 10
שורות".
מסתבר שאפשר לדחוס גם את זה לעשר שורות.

אלישבע גרינבאום, 2003: "אני שמחה לקבל פרס מחברת תרופות, כי
אני מאמינה בכוח הריפוי של השירה".
לפעמים גם למשורר-הבדיעבד אין מה להוסיף.