שוב העצב
ממלא כל נשימה
שוב אני נקרעת
בשקט עם עצמי

פוחדת לתת דרור למחשבה
פוחדת לקוות
אילו היית יודע
שאני לא יכולה יותר אפילו
לבכות

אור אחר אור כבה בי
ואני כבר לא רואה דרך

אני כל כך שונאת
כי אני כל כך אוהבת
אני כל כך איתך
שבגלל זה אני בוגדת

זה כל כך מעוות
כל  כך לא נכון
אבל עדיין אני חוזרת אליך
לעוד ועוד ועוד

אתה שורף אותי
עדיין רוצה אותך על ידי

פעם אחר פעם
לא נותן לפצעים להגליד
בלי רחמים
אני כבר לא מתחננת
כי אני יודעת שלא תפסיק

כשה המובל לטבח
אני אחריך
צעדיך הגדולים
הם המפה שלי

אני לא יכולה לעזוב
אבל כנראה שעוד מעט אני אשאר לבד

ואני רק רוצה שתקשיב, ואני רק רוצה שתדע...

אתה נתת בי כל כך המון
אבל השחתת לא פחות
היית בשבילי הכל
גם כשלא היית יכול
אין אדם בעולם שהייתי נותנת לו יותר
מאשר לך
אל תתן לשם שלך להיות
בשבילי כמו רעש של צפירה
תזכר בי לפעמים כי אני אחשוב עליך כל רגע
תזכור איך אהבה אותך ילדה
ועכשיו לא נותר בה כל רגש
לא שנאה לא אהבה
השארת בי ריקנות
אפילו כאב אני כבר לא מרגישה
בוהה בשמים כחולים בלי נוע
ומחכה... לסוף...
מתי הוא בא???