אדם יושב לבדו בבית קפה ליד שולחן הנמצא בחוץ על המדרכה, שותה
קפה וקורא עיתון. לפתע עובר אדם שני שאותו הוא מכיר.

אדם א'(צועק לעבר אדם ב'):
הלו! גבר, מה המצב?

אדם ב'(מסתובב מופתע):
הא, בן אדם, איפה אתה? לא ראיתי אותך הרבה זמן.

אדם א':
בוא שב. שתה קפה עלי.

אדם ב':
עסקים טובים הא?

אדם א':
כולה קפה, אבל כללית, לא מתלוננים.
מה איתך? אתה נראה לי מוטרד קצת.

אדם ב':
כן, אל תשאל מה עובר עלי בשבועיים האחרונים.

אדם א':
ספר, כולי אוזן.

אדם ב':
אני לא יודע אם אני יכול. קשה לי לדבר על זה.
(מלצרית מגיעה) הפוך בבקשה.
אדם א':
גבר זה אני. אני לא איזה לא בן אדם זר.

אדם ב':
טוב נו... זוכר את הפיגוע לפני שבועיים בתחנת אוטובוס?

אדם א':
כן.

אדם ב':
כמעט נהרגתי בו.

אדם א'(בהלם מוחלט):
מה 'תה אומר? מה היה שם?

אדם ב':
מה שראית בטלוויזיה, זה מה שהיה.

אדם א':
מה איתך? אתה מרגיש טוב?

אדם ב':
אני בסדר. (המלצרית מגיעה עם הקפה, מניחה על השולחן והולכת)
ניצלתי בנס.

אדם א':
כמה נגמר שם?

אדם ב':
תגיד לי מה זה נראה לך דרבי(מתעצבן)?

אדם א':
טוב סליחה(נע בחוסר-נעימות על הכסא).
איך היו המראות שם?

אדם ב':
מה שראית בטלוויזיה. זה מה שהיה.

אדם א':
עמדת קרוב אליו?

אדם ב':
למי?

אדם א':
למחבל!

אדם ב':
עמדתי... לא זוכר כמה רחוק או כמה קרוב.
הא כן! עמדתי איפה שהקיוסק.

אדם א':
ממש קרוב(מתרשם ממזלו של אדם ב').
רגע, תגיד לי לפני שבועיים פגשתי את אישתך והיא אמרה לי שאתה
בכלל בחו"ל.

אדם ב':
הא כן(מתחיל לגמגם) המממ... זה היה ב... בדיוק  באותו יום
שחזרתי.

אדם א':
יופי של קבלת פנים עשו לך.
תגיד לי, אתה יש לך אוטו, בחיים לא התקרבת לאוטובוס. מה עשית
בתחנת אוטובוס?

אדם ב':
המממממ... (ממשיך לגמגם). האוטו היה אצל אשתי, היא אותה שעה
הייתה בחוג בית של אלי האנה.

אדם א':
הבנתי, אלי האנה (מניד בראשו). אם אני לא טועה, הקיוסק נפתח
לפני שבוע, ובכלל לאישתך אין רשיון...

אדם ב':
(מרים את קולו)טוב בסדר! אז לא הייתי בפיגוע, אז מה אני לא בן
אדם? אני אזרח סוג ב'? במדינה הזאת אם לא היית בפיגוע אז אתה
לא שווה כלום. אתה חושב שאתה יותר טוב ממני? אני לא מתבייש (קם
וצועק בקולי קולות) אני לא הייתי בפיגוע אף פעם. הנה עכשיו אתה
מרוצה?
נשבר לי כבר הזין מהמדינה הזאת.
(הולך ומשאיר את אדם א' המום).