למה כולם כותבים שירים עצובים?
על אהבות שהיו וכבר לא,
על מישהו שעזב ולא חזר.
על דברים שרוצים אבל לא מקבלים.
על העצב שלה.

וול לי יש משהו להגיד:
אני מאושרת!
והשיר הזה שלי הוא שיר שמח
ואני לא מבינה למה כולם מדוכדכים כל כך!
למה לפחד ליחיות?
זה כל כך מרגש
ומעניין
כל רגע משהו ענננק יכול לקראת!
וכל רגע אתה עלול למות
וחבל.
אני לא אינטלגנטית במיוחד,
אני לא יודעת מי משל על יוון לפני שנה,
ואני לא מכירה הרבה סופרים דגולים
והרבה מחשיבים אותי לטיפשה כי אני לא מדברת יפה ונכון
וכי יש לי מיליון שגיאות כתיב
אבל אני מאושרת ו אני מחייכת
ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה
ולכל דבר שאני עושה יש סיבה-
האושר שלי.
ההורים קוראים לי אגואיסטית
כי אני חושבת רק על האושר שלי ולא שלהם...
אני לא מבינה אותם.
אבל אני לא אינטליגנטית במיוחד אז אני לא מבינה הרבה.