היקטול הקוטלט הקטלני קנים? קטונתי

יום חמישי ויחולו [ויכולו? לא. ויחולו מלשון מחול] השמים והארץ
והחתומה מטה  [עקרת בית ישראלית  סוג ד] סיימה להקליד ולערוך
קטעים לדוגמה של הפלמ"חניק ובעיקר למגב [מלשון מגב] את רצפת
הבית המלוקק ועוד כהנה. [ב' חומים חוקיים שהיו מגיחים הנה פעם
ביובל "לעשות חלונות" וכיו"ב - עבר להם החשק או שפסו מן הארץ].
ורואה בכך סיומת נאה ללילה נורא שבו מאמצי הפיטום העצמי נדמו
שסופם בהתקפת לב. וכל כך למה?
ובכן אמש הזמנתני אחותי השף משוהם לארוחת הערב - מושקעת
[לפעמים אפשר לנחות על בקושי ספגטי בלי סלט אצל הטבחת, מחמת
יין משובח שאין חייכי יודע להעריך - זה נסלח בביתם]. "יש
קוטלט,  םםםם, ובצק ממולא, םםם, וברוקולי מתובל, חבל שהיום בלי
יין," הודיעתני בקול צוהל. טוב אז קציצות, נו. חשבתי לי בלבי
הקטן. העיקר שיש גינה מרגיעה, אין שומעין חדשות בשעת הסעודה
ולהודות על האמת הקציצות של טל משתבחות ולא יזיקו לי קצת
ויטמין E  וברזל ושאר חUסרים. שמתי פעמיH למגנת לבם של גיסי
ואחייניתי הנגזלים [סתם...] היה כל כך טעים שנדרשו שעתיים
להתעורר מהזומביות למצב ערנות המאפשר נהיגה הביתה. את הכבדות
המרתי בהליכה של חלק מהמסלול החולוני ההיקפי עם הבת, שאגב כך
הגדילה לעשות בהדליפה פרט סודי במיוחד באשר למוצאותיה באותו
יום ממש [בדרך כלל אסור לנו לדעת על ראיון עבודה או לימודים -
זה מסווג ביותר]. בתום מלאכות בית ומקלחת נחתי במטתי וחשתי שעל
לוח הלב נחת המכבש הטיפש. משהו כמו בולדוזר. לא נשימות ולא
נשיפות. הפומפה חישבה להתפוצץ, ואנא אני באה? אבל המיון
בוולפסון ידוע כקוטל קנים [בצחוק. אני יודעת שזה כינוי לחכמים
ולא היא] ועדיף להישמר הימנו.
אבל, הנה אני כאן, מקלידה וגם שוטפת. מן הסתם צרבת ולא התקף
לב.