אני, אתה והשממה,
פשוט שותקים,
בנשמתי יגון ואש,
מדממים,
נר אחרון מזמן נכבה,
מנשימתך,
ואפלה אותי עופפת,
בגללך.

כיסו שמיים עננים,
אפור עכור,
ולא חודרת קרן אור,
מרגיש קבור,
מרגיש שאין אויר לנשום,
מעין מחסום,
על הפנים טיפות לחות,
אך לא מחום.

אני, אתה והשממה,
אפסו כוחות,
כוסו עיניי בערפל,
והן דומעות,
על העבר שלא יחזור,
על ההווה,
על העתיד קרב ובא,
שכה שונה.

כיסו שמיים עננים,
היום נפטר,
התחיל לבכות טיפות קרות,
ליל המחר,
אני עומד רטוב כולי,
מהדמעות,
לך שולח תפילותיי,
עם הרוחות.