עכשיו אני יודע שאי אפשר לדעת,
וכשהמשפט הזה כבר מוקלד על צג המחשב עולים לי בראש כל אותם
דברים שאני לא יודע.
אותו הדבר כשלומד דבר חדש ופתאום נפתח עולם חדש שלא היה שם
קודם, עולם של דברים שאני לא יודע.
זה יומרני, אפילו דבילי.
הצורך הזה לדעת הכל, הצורך למושלמות.
הצורך להכיר את הסיפור, לראות את העתיד, עד לכאן "צורך טבעי"
אתם אומרים.
אבל קיים במקביל "צורך נוסף",
הצורך לחיות את החיים שלי, כסיפור חדש שיכול להפתיע אותי.
'לאהוב באמת',
'לא להאמין שקיים כוח שיכול לגבור על אהבה הזו',
'לכאוב את כאב הפרידה',
'לצפות בקוצר רוח שבפגישה הבאה...
כך שכל שנייה תמשך שעה שלמה.
לחיות זה מה שאני רוצה בעצם. לשרוד הצלחתי. יופי, אני בין
החיים, אבל מה כל זה שווה לי אם אני לא חי באמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.