זה כיף כמו לשתות מרק חם מעלה אדים ביום חורפי.
כמו, לצאת החוצה כשרע על הנשמה, לתת לטיפות הכבדות לשטוף את
התחושות הקרות.
הרבה אנשים כותבים על זה,
אינני יודעת אם הרבה אנשים כותבים את זה.
זה לדעת תמיד שיש לאן לחזור, גם אם השעה מאוחרת בלילה, חשוך
ולפעמים שוכחים את הדרך.
לזכור שמישהו תמיד מחכה לך, גם אם בשינה, או סתם בקריאת ספר
טוב (שאחר כך, כמובן יומלץ לך).
זה להתענג על הדברים הקטנים/
האושר מורכב מרגעים?
לאהוב כל שערה ושערה,
להעריץ את אותן נשיקות נכספות מלאות זוהר.
לאהוב הכי את החיבוק הזה, שטומן בתוכו, משהו אחר, כל יום חדש.
לנשוך את השפתיים בתשוקה, רק מהמראה והעיניים המביטות חזרה.
לפעמים, זה קצת מפחיד, שאי אפשר לדעת אם כל זה יהיה אמיתי גם
מחר.
זה להיות עכשיו, לחיות עכשיו, ולוותר על כל דאגה לעתיד או
נבירה בעבר.

להיות אתך.

זה כמו לשבת מול הכורסה בחורף, ולהתכסות בשמיכת פליז.