רקדה ורקדה היונה לבדה
נהנתה גם אם מעולם לא למדה.
ראתה רוקדת גם הלטאה.
ניגשה ואמרה, הנפתח בסדנה?

נרקוד לנו שתינו, נביט זו בזו
תאמרי אם מוטב על הצעד לחזור
או אולי מוטב על הסיכול לוותר?
ואני אנסה ריקודך לשפר:
אביט ואחשוב, האם הסיבוב
מיותר לריקוד או אולי הוא חשוב?
לך אומר דעתי ויחדיו נתקדם
מתנועה ראשונית למחול השלם.

לא חשבה לא יומיים, אפילו לא יום
וקיבלה הלטאה את הרעיון
אף הזמינה היא עוד חברים, חברות
מחום ושיתוף הסדנה להינות

כך בא גם הצב ובאה ארנבת
מידי יום ביומו הסדנה מתרחבת
פה ושם צעד כזה מתקנים
ואחר זה מזה לומדים ונבנים.

הביטו כולם במחול הנמלה.
אמרה היונה: את תמיד עמלה
נמרצת הינך ועצום הוא כוחך
אך צעדייך נוקשים, נסי לרכך!

חשבה הנמלה על דברי היונה
ולמחרת בתום גשם הגיעה שונה.
על גבה שתי יריעות שקופות
אל האוויר הן אותה מעיפות.
בריקוד נשזרו אז קלילות ושמחה
ואמרה הדבורה: "איזו הצלחה!
כנפיים לי על גבי כל חיי
ועבדתי אף אני בלי די
אך חן שכזה לא ראיתי עדיין,
שיכרון גבהים הוא ואיננו מיין."

הזמינה היונה גם את החמור
עייר צעיר בשערו האפור
אוזניו נופפו ורקעו פרסותיו
עוד מעט וידרך וירמוס את רואיו!
אל פחד, אל פחד, אמרה היונה.
באיש לא יפגע, הוא רצה בסדנה.
והגדיל החמור את עיניו ואמר -
אזהר בכם מכל משמר.

יפה עד מאד, אמרה הלטאה
והוסיפה הארנבת, מלא השראה!
אני לא אהבתי, הנמלה לחשה
בשבילי כל האדמה רעשה.

וכך פעמים העלו הצעות
ופעמים השפיעו גם רעיונות
וגם לעיתים משינוי נמנעו
למרות הביקורת, מעולם לא פגעו.

ואז יום אחד הגיע עקרב
"מקום רגיש ופגיע!", נלהב.
נופף צבתותיו ואמר: "קשקושים!
רוקדים אתם כעדר טיפשים!
עיכוסיכם רבים ומיותרים עד כאב
צעדיכם גסים, מראה לא מלבב!
אפס לנמלה, אפס לחמור,
על שגיאות שכאלו הישמרו מלחזור!"

הביטו בו כולם בפליאה -
שמע נא, בחור, הם אמרו,
אצלנו נמנעים מסגנון של פגיעה
העלבון מיותר, זה ברור.
אם תרצה להציע למחול שיפורים
דעתך נשמח לחלוק,
אבל מטרתנו אינה ציונים
וכבוד הוא אצלנו החוק.

לאחר שהציג ריקודו בפניהם  
ציפה העקרב לדבריהם
והיה מופתע ומאוכזב עד מאד
כאשר לשיפור העלו הצעות:
"אולי מוטב שעל הסיבוב השני
תוותר, הוא נראה לי מעט יומרני."
אמרה היונה, והוסיפה הלטאה -
"לא ברור מה תפקיד הקפיצה.
הנושא כבד, המוות בו גאה.
לא המעוף. עליו לשדר רביצה."

בחץ העקרב השיב,
עוקצו ממעל מעיב:
"אם את בחירתי לא הבנתם
הרי לא במחול התרכזתם.
אם נדמה לכם שדבר מה לא מתאים
הרי שאתם ורק אתם טועים!
אני מוכשר, מושלם ומופלא
עלי סופרים ממליצים  - לעילא ועילא.

ועכשיו הבו! תשואות! שיבוחים!
וגם אז לא אשבע, כי אתם נחותים!"

זה בזה התבוננו חברי הסדנה.
לא נדברו, לא החליטו, אך גמלה הבנה.
העקרב לא יצלח לאותה אווירה
שמפינות חבויות שחררה יצירה.

לא העירו לו עוד, התעלמו מדבריו.
והוא בשלו, על עוקצו וצבתיו
על גבעה מרוחקת מהם הוא עלה
והכריז בקול רם לכל מי שישמע:

"הן ברור כי אינני נהיר פה לאיש!
אינני חביב, זאת לא אכחיש,
אך סיבת עוינותם  - כשרוני הנדיר
מרחיקם ממני גל קנאה אדיר!

ואלו שעבודתי בעינם אינה נחשבת,
ברור לי כי בראשם רוח נושבת.
גאונות כשלי רק אחד בדורות
ואין מכירים בה ההדיוטות."

כך המשיך מראש הגבעה לנאום
ושאר הסדנה נשארה במקום.
כמו גם בעבר יחד רוקדים
כמו באין עקרב זה מזה לומדים.



בהשראת מאורעות בפורום שולחן עגול.