אחרי יותר משלוש שנים, סוף סוף הצלחתי לראות אותך כשאתה ישן.
אני מודה, כבר ניסיתי לעשות את זה כמה וכמה פעמים, אבל פשוט לא
הצלחתי. כי כשאנחנו ישנים ככה צמודים ומחובקים, כמו שאני
אוהבת, אני פשוט לא רוצה להתעורר.
אולי לאחרים זה לא נשמע כזה רציני וחשוב, אבל מבחינתי זה אחד
הדברים שגורמים לי להרגיש הכי מאושרת .
אתה נראה כ"כ מושלם, כמו השחקנים בסרטים שאנחנו אוהבים לראות
ביחד. כמו ילד קטן אתה מכובל בשמיכת הפוך הגדולה . היד שלך עוד
נוגעת לי בבטן. אף פעם לא הבנתי מה השיגעון הזה שלך בקשר לבטן
שלי.
כשאתה אומר לי שזאת הבטן הכי יפה שאי פעם ראית, אני תמיד צוחקת
קצת וטוענת - למורת רוחך, שזו ההתחנפות הרגילה שלך, אבל האמת
היא, שזה עושה לי ממש טוב לשמוע את זה.
אני חייבת לגעת בך, להרגיש אותך. אבל אני לא רוצה להעיר אותך.
אני לא רוצה לעשות דבר כדי לא להרוס את הרגע המדהים הזה. הרגע
הכ"כ נפלא שסביר להניח שלא אשכח לעולם.
אבל אני לא יכולה להתאפק.
אני מקרבת לאט לאט את אפי לאפך ומתחילה להתחכך בו. בינתיים אתה
לא מגיב. עכשיו אני זזה בעדינות אל הלחי שלך ומשם לאט ובזהירות
לכיוון האוזן. עכשיו חיוך קטן עולה על פניך השלוות.
אוף!, הערתי אותך. אני מפסיקה ומתרחקת ומחליטה רק להסתכל.
השעון על הקיר ממולנו מבשר את בוא השעה 8:00. איזה כיף יש לי
עוד שעתיים שלמות לשכב איתך ככה ולהביט בך.

כ"כ שמחתי אתמול כשבאת אלי ככה בהפתעה. אחרי חודש ימים שנראה
כמו נצח ( אפילו אחרי שנה עוד לא התרגלתי). גרמת לי לחייך אחרי
די הרבה זמן. עמדנו שם בשקט זה מול זו כמה שניות, כל אחד מחכה
שהשני יעשה את הצעד הראשון . הצעד ששנינו בעצם רצינו לעשות כ"כ
הרבה זמן. אני כבר לא זוכרת מי לבסוף עשה אותו, רק שפתאום
מצאנו את עצמנו מחובקים ,חיבוק גדול  גדול כזה שלא נגמר.
אכלנו יחד צהריים ואפילו שטפת אחר כך את הכלים.
אחר כך הלכנו לחדר וסיפרת לי על המבצע האחרון של היחידה שלכם,
בלי להרבות בפרטים.  אמרת לי שזה מפני שזה מבצע סודי, אבל ידעת
שפשוט לא רצית שאני אדאג.
בערב יצאנו לרקוד. חזרנו אלי הביתה בחמש לפנות בוקר ואחרי כשעה
נרדמנו בחיבוק.

עכשיו אני מלטפת את שיערך הזהוב.
בכל פעם שאני מסתכלת עליו זה מדהים אותי מחדש, איך התאהבתי
דווקא בבלונדיני. ואם זה לא מספיק, אז גם יש לך עיניים כחולות.
עיניים מדהימות כבשו אותי מהרגע הראשון.
אתה בכלל לא הטיפוס שלי.
אתה לא שזוף ולא גבוה, אין לך שיער כהה והחזה שלך קצת שעיר.
אבל למרות ואולי בגלל כל זה, עדין לא החלטתי, אני כ"כ אוהבת
אותך.

אוף!, המוסיקה  מהדירה של השכנים העירה אותך. אתה פוקח את
העיניים ומתמתח. "מה את מחייכת?" אתה שואל בקול הישנוני.
הייתי מספרת לך. הייתי מספרת לך על הכל. כל מה שחשבתי , כל מה
שהרגשתי . הייתי אפילו מודה לך שהענקת לי, בלי שידעת בכלל, את
הרגע הבלתי נשכח הזה.
אבל אתה לא תבין. בטח תצחק עלי ותגיד שאני סתם רגשנית יתר על
המידה. אז אני סתם מחייכת ושותקת.
אולי יום אחד אני עוד אספר לך.