אמא אמרה שהמצב הקשה יעבור מהר.
היא אמרה שהכל יהיה יותר טוב בקרוב.
אם היא אמרה את זה, אז למה בכל יום אני שומע אותה בוכה בלילה?
למה אין לנו אוכל על השולחן?
למה, למה לא עוזרים לאמא שלי?

כל יום אני הולך לבית ספר, כדי שאמא לא תכעס. אני תלמיד טוב,
ככה המורה אומרת. בהפסקות, חבר שלי,תומר, נותן לי קצת מהאוכל
שלו. אני כל פעם אומר לו שאמא שלי שכחה להכין לי, למרות שאני
יודע שזה לא נכון.

אני חוזר הביתה ואני קצת רעב, אבל אני לא אומר בגלל שאז אבא
יאשים את אמא שהיא לא נותנת לי לאכול. ואז היא תגיד לו שאין לה
ממה לתת לי לאכול... וככה זה כל הזמן...
אני תמיד מקשיב למה שאמא אומרת לי לעשות, כדי שהיא לא תכעס
עליי.

אמא משכיבה אותי לישון בלילה. כשהיא חושבת שנרדמתי ובעצם אני
לא, היא הולכת לחדר שלה ושל אבא שלי ואז אחרי כמה דקות, אני
ישר שומע צעקות. אני שומע מכות וצרחות ואז שקט... ואז בכי...
אני לא ממש יודע למה אבא מרביץ לאמא. אני לא ממש מבין, אני עוד
קצת קטן... אבל אני חושב שזה לא בסדר שאבא מרביץ לאמא, כי אחרי
זה היא תמיד בוכה. כל לילה אותו הדבר.

אני לא מבין למה לא עוזרים לנו. אני לא יודע למה ראש הממשלה לא
נותן להורים שלי אוכל, כדי שאני לא אהיה רעב. אני לא יודע הרבה
דברים, אבל דבר אחד אני כן יודע - אין לנו אוכל על השולחן.

אמא, אמרת שהמצב הקשה יעבור מהר.
אמרת שהכל יהיה יותר טוב בקרוב.
אמא, אל תתני לי ללכת לישון רעב...

      מוקדש לכל אלו שאומרים שהם "מטפלים" בנושא
                          קבלו חומר למחשבה...