אני טובעת
עמוק בים
אין מי שיושט לי יד
אני מרימה עיניים לשמים
מושיטה ידיים ללמעלה
נוגעת ברוח
הזמן עובר
השעות חולפות לי
והכאב שבי לא נגמר
אני מנסה להיות חזקה
לומר לעצמי שזה לא נורא
שלא באמת הכול רע
שיש עוד תקווה
אבל לפעמים הכול מתערפל מחדש
שנאה עצמית שמתמלאת מעצמה
ואני שואלת את עצמי
למה?
זה כל כך נורא | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.