אז ככה לי
התבקשתי לתת
אז הורדתי וירדתי ונתתי לכם.
עכשיו אם רע לי(וזה לא שרע אבל אם...)
אז ככה לי.
אז נכון, אני כזאת עד קרקעית ימיי שקועה רק בי
כבר אמרתי
וכבר למדתי לכעוס
ומדדתי את כל רמות דלותי
וכל אשר הסקתי
שככה לי.

אז ככה:
אין בי מנוח
ואין עוד בי לתת
רק הפחד (גם קצת געגוע) עוד נותר
עם דלות
ועם סיפוק
עד אשר אכעס
ואפילו לי כבר קצת נמאס להאמין לי.
וכששיקרתי אשקר וקצת רימיתי
אז מה אם בכיתי הרי גם כנות קטנה
כשליש או רבע המחיר עדיין מספיקה לי
למחות או לדעת
גם אם מר גורלי
גם אם אין מרגוע.
גם לכתוב זה קצת ברכה.
רק אין בי פיכחון
עוד לא התבגרתי, בעשור השני לחיי
ועוד פעם כותבת כמו ילדה בת 14 (לכל היותר).

זהו רצף מחשבות
זוהי התפכחות
ולא התממשתי
יותר לא אגדל.