זהו סיומו של קיץ, השמש נעלמת לה בלאט
החום כבר לא מכביד עליה, אך הלב - קורס כמעט
כי הקיץ מסתיים לו, אבל שוב הכל מתחיל
והיא רוצה לפרוש כנפיים אך מתעטפת במעיל.
הכחול אט נעלם לו, מתכסה בעננים
וגם היא כמוהו - מכסה את הפנים.
כי בסיומו של קיץ, כשמחשיך ומתקרר
היא לא רוצה להתמודד שוב, אלא רק להסתתר.

הנה הקיץ כבר חלף לו והשמש נעלמה
מסביבה רועם השקט ונדמה שנאלמה
ופתאום הכל נמאס לה והיא קמה והולכת
עוזבת את המציאות, מתמכרת למסכת
ומתחיל לרדת גשם ואיתו יורדות דמעות
היא עמוק בתוך השקר, אמת עיניה לא רואות...

נמחקו כבר עקבותיה, נותר רק זיכרון עצוב
השפיות מזמן אבדה לה, מי יודע אם תשוב...