|
אני מרוקנת את עצמי
באסלה -
שפיותי במפל מהפה;
נפשי מפי הטבעת.
ואני מרחפת -
ריקה וקלילה מחוץ לשירותים
ומחייכת אלף חיוכים
שונים (אני אהיה עצמות לחיים וצלעות
ורווח בין הרגליים) מזייפת כל אורגזמה.
אני מגדלת אישויות חדשות
בלכלוך שבין בהונותיי,
בפרווה הרכה על גבי התחתון.
וכשאני מחייגת את מספר
הטלפון, אני כמהה לשמוע
נקישות של עצמות על
פלסטיק.
כל זה שאני שומעת
(השמש השוקעת הקור המחלחל
השתנקות מאיפושהו
לידי)
ואף צליל מהטלפון. |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.