1) הנשימה שלך עוברת
על פני כמו
דפדוף הפסים...
אנחנו ממצמצים שחור לבן -
האדים מפי אפורים.
אנחנו צפים בחושך, בודקים
את חיי אלו שלא יוצאים ביום.
נראה שאנחנו מוכנים
להחליף מקום.


2) הנפילה למים מהממת -
ההדף שמלטף את הבטן.
והגלים. אנחנו רואים הכל
דרך כבשים מקצף מתפללים
לחייהן של בתולות-ים.
דרך כוכים צרים בקרקעית,
מעל אלמוגי האש ובתוך
הזרמים הקרים אנחנו עושים
אהבה עם הים.
ואז, אני חושבת שאז.
הרגשתי צל שעובר בי
(להקת דפדוף הפסים, הבועות
מפי שנינו)
ונשפתי אוויר אל האור
-


3) השקט וליטוף הזרמים
אנחנו בכלל לא צריכים אוויר
וזה שורף לפתוח את העיניים
אבל אני נוגעת בך ומגדלת
זימים.