מישאלה הדוממת / התעוררות |
אני אפול,אני אמעד
לאושר מדומה.
כי לא לך קרבתי בליבי
אלא לדמותך,שלי טוויתי בלילות ריקים.
כי מילותייך בי כמו חריץ של אש-
מתפרצות כשנאמרות,
אך כשנכבות הן רק פחם ואפר.
ולליטוף דמותך הדמיונית יגעתי,
לא לאותה דמות שגיליתי
כשנמוגה שנתי.
לכן עזוב אותי,
או לך כשאפרד.
כי לא אתה אהבתי,
כי אם חלום אובד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|