כשיום אחד תלכי,
(אם עדיין לא הלכת).

כשיום אחד, תמצאי עוד אהבה,
(אם עדיין לא מצאת).

כשבלילה תחלמי חלום,
והוא כבר לא יהיה עליי,
כשתסתובבי במיטתו,
והוא ירגיעך בליטופו,
בהבל פיו החם בשעת הלילה הקטנה,
הרבה אחרי שאקווה-פרש, אמרה את מילתה האחרונה,
ולך זה לא יהיה איכפת.
כי זו תהיה לך שארית התום,
בלילה שכולו חלום.

כשיום אחד, כבר לא תבכי,
(אם מדי פעם, עוד נופלת בך דמעה עליי).

כשיום אחד, כאשר השמש לה תשקע,
ואת כבר לא תרצי בי לצדך,
(אם עדיין את רוצה),
והלילה המחשיך,
יגיש לך פרח וטבעת,
ובנשיקה רכושנית,
לעד ירצה אותך לקחת.

הלוואי שתזכרי,
אותו יום של חורף,
כשפרפרו הפרפרים,
בשמי הבטן,
(שלא היו חיוורים),
כשאחזתי בידך,
שהייתה קטנה ומלאכית,
ולעד חשבנו שלא נרצה להיפרד,

כשאותה דמעה שאחזה בעינייך היפות, אמרה שמחה
שמלאה לבך גדותיה,
והותירה אותי נבוך,
עם לחיים בוערות, בתערובת,
של תשוקה ואהבה,
ואותה הטבענו אז,
בלבבות מאושרים,
שעוד עתידים היו להיכוות, מאותה האש,
שלבשה צורות שונות.

רק זכרי נשיקתנו.
באותו לילה,
רק זכרי אהבתנו,
באותה המיטה,
רק זכרי.