"מקסי קום!!!"
"מקסי, זו הפעם האחרונה שאני מעירה אותך"
"מקסי!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"בסדר בסדר אני קם, תירגעי כבר"
"נו כבר, אנחנו מאחרים, אבא כבר שם את התיק שלך באוטו."
"בסדר, חמש דקות ואני יורד למטה, תני לי רק לצחצח שיניים"
"טוב"
כעבור חמש דקות, מקס יורד למטה, מכנסיים קצרות נעליים שחורות
גבוהות
"אויש רגע, אני עולה שנייה למעלה להוריד את העגילים שלי, עדיף
שאני אשאיר אותם פה מאשר שייגנבו לי אותם או משהו"
"בסדר אבל תזדרז"
"מקס!!! מקס!!!!!! קדימה, זזנו, שמתי לך כבר את התיק באוטו"
"המון המון תודה אבא. מה אתם בלחץ? אני מתגייס היום לא אתם."
"אתה יכול גם להגיד תודה על כל המאמצים שאני ואמא שלך עושים
כדי שיהיה לך קל יותר."
"אמרתי כבר, תודה!"
הם נכנסו שלושתם, והתחילו לנסוע לכיוון חיפה.
"מקסי, לאן אמרת שאתה מתגייס? לחיל הזה עם התותחים לא?"
"לא תותחים אמא, טנקים! אני מתגייס לשריון"
"אני עדיין לא מבין למה לא יכולת ללכת למשהו טיפה יותר מכובד"
"תגיד אבא לא מיצינו את זה כבר? לא עשינו את השיחה הזאת כבר
מיליון פעם? עוד לא הגעת למסקנה שזה מה שאני רוצה ולא אכפת לי
שכל הבנים של החברים שלך מהעבודה הולכים לכל מיני סיירות?"
"זה לא קשור לבנים של החברים שלי מהעבודה, אני פשוט חושב שאתה
מסוגל ליותר משריון"
"מה רע בשריון???"
"מה טוב בשריון?"
"לא שמעת על האימרה " האדם שבטנק ינצח"???"
"לא שמעת על האימרה " האדם שבטנק יתלקח"??"
"אבא, אולי במקום לנסות להוריד לי את המוטיבציה תנסה לעודד
אותי קצת? תגיד לי, יופי בן יקר שלי, לא משנה איפה תהייה אני
בטוח שתצליח ותתרום כמה שיותר מעצמך"
"טוב אולי תפסיקו כבר את הויכוח הזה שניכם???"
"את צודקת אמא, אין על מה להתווכח, אבא פשוט מתבייש לספר
לחברים שלו שהבן שלו הולך לשריון."
"לא אמרתי שאני מתבייש, פשוט אמרתי שאני חושב שאתה מסוגל ליותר
מזה."
"טוב בסדר, נגמר פה הויכוח"
"הגענו"
"מזל שאמרת אבא, לא שמתי לב"
מקס פתח את הבגאז' והוציא את הצ'ימידן שלו. הם נכנסו לאולם,
מקס נרשם אצל הפקידה שאמרה לו ללכת לחכות באולם הגדול. הם ישבו
שם ושתקו, שתיקה רועמת כזו. מביכה. לא הסתכלו אחד על השני.
ישבו שם ובהו בתיקרה.
"לקחת את הפלפון?"
"כן"
"מטען?"
"כן"
"יופי, תתקשר אלינו כשתוכל?"
"בוודאי אבא"
לאולם נכנס קצין נמוך עם שפם והתחיל לנאום איזה נאום משעמם,
בסוף הנאום נכנסה חילת ואמרה שכל מי שהיא קוראת את השם שלו
שייצא החוצה ויעלה על האוטובוס שבחוץ.
כשהיא הגיעה לאות נון מקס התחיל להיות טיפה בלחץ
"נחמן שאול"
"נטרן דוד"
"ניזנייב מקס"
כשמקס שמע את השם שלו, אמא שלו התחילה לבכות. הוא לקח את
הצ'ימידן, העמיס אותו על האוטובוס ואחרי סצינה טורקית קלה של
נישוקים וחיבוקים הם הוריו הוא עלה לאוטובוס.
לאוטובוס לא היו חלונות שנפתחים, מקס התיישב ליד חלון וניסה
לעשות פרצופים מצחיקים להורים שלו. תוך כדי ניסיון נואש לשעשע
במיקצת את אמא שלו, מקס הבחין בה מרחוק, היא באה במעיל ארוך
והיא רצה לעבר האוטובוס,היא הייתה עם דמעות בעיניים. מקס מייד
התרומם, ורצה לצאת, הוא אמר לחייל בכניסה שחברה שלו הגיעה והוא
רוצה ללכת להגיד לה להתראות ולתת לה נשיקה, החייל צעק עליו
"לא, תחזור לשבת במקום שלך!" מקס חזר למקום שלו, היא באה ליד
החלון ושמה את הידיים שלה עליו וצעקה " אני אוהבת אותך מקסי,
אני אוהבת אותך!" מקס הרגיש שהוא לא יכול יותר וצרח לה בחזרה
"אני אוהב אותך! אני אוהב אותה!" החייל מהכניסה של האוטובוס
צרח לו "סתום את הפה שלך כבר! אתה מבלבל אותי" החייל העלה את
המגויס האחרון לאוטובוס ואמר לנהג כמה מילים. האוטובוס התחיל
לנסוע ומקס נותר עם הפה פתוח והסתכל לה בעיניים עד שהיא כבר
הייתה רחוקה מדי כדי לראות... |
