הוא רצה ללכת אבל היא לא נתנה לו, כך לפחות הוא חשב
עוד מעט השמיים יתכהו ואז גם ההוא יקשה עליו.
הוא רצה להישאר, אבל לא הרגיש בנוח כי אם ללכת אז עד הסוף.
לעולם לא לשוב, טוב אולי רק מעט. הוא, זה אני שחושב עליכם.
היא, זה
אתם שחושבים על עצמכם ובין כל המרווחים והחללים נשארו רק עננים

שמצטופפים בראשי, מקשים ויוצרים מציאות חלקית על אדמה בגוונים

משתנים התומכת בי, בין ריחוף והזייה בין שתיקה ותהייה.
לא הצלחתי אף פעם להבין, למה התשובה "לא" מגיעה לפני השאלה .
טוב, הרי הכל שאלה של זמן ומצב צבירה ותודעה. אז אני מודיע כאן
בזאת שאני לא הולך להצהיר על שום דבר אני רק הולך בפסיעות
קטנות ושקטות על אשליית שאלת הבריאה רגע לפני מותי.
החזון הלא ממומש, הפוטנציאל המפוספס היכולת הבלתי מוגשמת .
את והבדידות אני והתלם יד ביד אל עבר עוד טעות.
אז ככה: אנשים מסכנים
אבא שלי למשל, אנסו אותו כשהוא היה קטן והוא כבר מזמן ויתר, על
היכולת על ההתמודדות, על ילדיו, על קיומו על קיומי בין ידיו.
אמא צורכת כדורים ומגלה כל יום, כמה החיים שלה יפים בלי צרחות
ויכוחים וחיכוכים, ויטמינים לנפש. ויש בינינו יחסים ממש טובים
כשהכל ממרחקים כשאנחנו לא מדברים, מרקם שנפרם כשאמא לא מקבלת
מרשם . וכשאבא נזכר שלא החזיקו לו את היד ולא נגעו בו במקומות
הנכונים, כשהוא היה קטן. אבל בסך הכל אני באמת אוהב אותם הם
הוריי
ואיך בכלל אפשר אחרת, הרי את הגברת הראשונה בחיי אבחר כשאמא
תהיה לידי או ממולי,
הכל בעצם התחיל מלידת הרעיון לכתוב למען הגדרת השיגעון של חיי
, המשעממים הם כאלה, מפני שהם מלאים בתוכן שאף פעם לא סיפרתי
לעצמי עליהם. לפני כן ואולי עכשיו הגיע הזמן להחזיק יד ביד
ולפסוע אל עבר העבר הרחוק מזיכרון וזמן.
אז שלום, אני אלי וכל מה שרשמתי עד עכשיו אינו נכון חוץ מזה
שהוא כתוב וקיים. ומי זה בכלל אלי? שם ישראלי טיפוסי כזה כמו
אבי או דויד.
אני בטוח שלכל אחד יש דוד דויד או שלמה, אבל אלי השם הכי
ישראלי.
אז ישר אלי, ישר תשיר את כל מה שהאל בחר לתת לך ואתה לא לקחת
כי אין לך אבא מאושר. בסיפורי ראשך והבנתך ויש לך אמא שאתה כל
כך אוהב לחבק ולאהוב על אדמת מריבה וגזירה ועם זה ננצח, כמו
שאמר השר שהוא ממש אוצר קיומי לנו ולשרה.
כאן נגמר סיפורי, הרי לא ממש חשבתי שיש לי על מה לכתוב לפני
שהתחלתי לעשות כן ולכן גם לא אמשיך ואפתור אתכם ואותי מאשליה
שיש על מה בכלל . ואולי יום אחד לא יהיה יום אחד ואולי עוד רגע
יגמר בטוב שבין הסוף להתחלת חיי המאושרים בזמן ופרטים ואנשים
נחמדים.
הכל שאלה של תשובה וחשיבה, אמנם בלי גוף אבל עם המון אהבה.