היא אחותי אבל זרה לי
כי לא שיחקנו באותה החצר
היא לא יודעת
מה בליבי עובר

רגלייה היחפות לא נגעו באדמה
אשר נגעו רגליי
עייניה לא יהיו עצובות כמו שלי
מגעגועי

אלוהים לא נתן לה לחוש
מה שאני מרגישה כל יום שעובר
ולי הוא נתן משהו
שעליו, אף פעם אי אפשר לוותר

זיכרון עמום
ופחד, שעוד מעט הוא יעלם
אני לא רוצה למות
מהעצב שאותי ממלא

ביני לבינה כמעט ואין שום הבדלים
אנחנו די דומות
לשתינו צמות ארוכות
ועיניים חומות
ההבדל היחיד הוא,
שאני לא ישנה בלילות!

נקראות אנו שתי אחיות
למורות שנולדנו על אדמה שונה
בוכה הלב שלי על אחותי
שלא ידעה, שלא ראתה
את השלג העמוק, הגדר החומה
ושמחה אני, שלא יודעת היא
איך זה כואב לחיות יום יום עם
התוגה!

אחותי הקטנה אילו ידעת
איך לפעמים תופסים אותי הגעגועים
ומייסרים אותי עד אין כוחות

אחותי הקטנה אילו יודעת
אילו מראות באים אלי בלילה
כשאני ישנה וחולמת חלומות