לכל אשר הגעתי תמיד אחסיר פעימה
הדחף חזק
לשוני מסתרבלת, עושה כיפופים באויר
ואז אעצור, לא אדע עד לאן הסתבכתי.
ועיני חמקמקת רואה בלי לומר
עד כמה חשבתי, שיקרתי בלי די
כל שקר עטפתי, הלבשתי טוב טוב,
ושילחתי לדרך
תקטוף בשבילי את לבבות אנשיי

פחד רעב
נושא על כתפיו
בי רק הרוח
בי מנומנם
בי מתעייף
אני

מקרקרת סביבך
אני לא יודעת
פתיה
נופלת בסבך לשוני
עד מתי?
עד שתתפוס מקומי.

אור ברקיע נושא על כתפיו
את כל שזכרתי
ואמרתי בלי די
זיכרון מעומעם
על ילדה מעורערת
שפעם ידעה
את כל העולם.