רוח רחוקה חודרת מבעד חלון פתוח
של אוטובוס עייף החותך את שדרות בן גוריון
מזכירה לי את כל הנשיקות שהספקתי לשכוח
בלונים בשלל צבעים עלו גבוה לשמיים והתפוצצו
טיפות בושם ישן חודרות לעיתים אל דמיוני
מרסקות אותי בימים גשומים

העיר הזאת העתק מדויק של עצמה
כמו נפשי
שלטי חוצות גדולים וזיונים על חוף הים
עורבים שחורים על עמודי חשמל גבוהים
כל הזמן בתנועה
עשר שניות
וללכת

כבר שלושה שבועות שאני לא מעשן

יושבים על הספה ונותנים ידיים
רותי שוכחת מהמאפרה שקניתי לה
והאפר מתפזר על השטיח
כמו הימים שלנו

יש היום הופעה של עמיר לב
אולי נלך
רותי לא עונה
מתרחקת עם הסיגריה לשינה
משאירה שובל עשן
כדי שאוכל למצוא אותה

ברחוב מתנגנות כל האהבות שלי
פעימות שהחסרתי
איך הזמן מתרוצץ מול עיני ובורח
ילד וילדה מטפסים על המושבים
גם אני פעם היו לי אופניים וספר
הקשב לרחוב

בפינת רחוב פגשתי בה כל בוקר
בזמן אחר
זיקוקים ושיער זהוב
תיבת נגינה ושיר אהבה
בסוף היום העיר לימדה אותי
את כל מה שלא רציתי לדעת

כאב שהתנגן בשיר אחר לחש לי
שאי אפשר
להרפות
לאהוב פחות

השירים ניבאו את עצמם

חוזר מההופעה
הקור הוא הסיגריה שלי
וחברי היחיד

דלת נפתחת
אני חיפשתי אותה
והיא לא היתה

שיטוט ברחבי תל אביב לצלילי רונה, עמיר, אלג'יר ונקמת
הטרקטור