מגדל קלפים התמוטט לו בהילוך איטי
רוח קלילה שהפכה במהרה לטורנאדו העיפה אותו.
היום התחיל בצורה הכי יפה שאפשר.
היינו ביחד, שעות, עושים כל מה שזוג עושה, ביחד.
בערב, הסילבסטר, הנשיקה שמחכה להגיע, אני מחכה להגיע אליו.
ואז הכל התחיל.
רבנו.
ריב ראשון, טעון ומלא דמעות.
העברנו את הערב עם החברים, מרגישים קילומטרים אחד מהשני
וכ"כ רוצים להתקרב.
יצאנו החוצה דיברנו,
הוא אמר שהוא אוהב,
אמר שמצטער,
חיבק,
ולא חיבקתי חזרה.
נסעתי הביתה.
בדרך כתבתי שאני מצטערת שהרסתי את הערב, אבל רגשות לא
מסתירים.
הוא כתב משהו שפגע, שלא הובן...
אני אמרתי שאם ככה אז אנחנו לא צריכים להיות יחד,
הוא לא הבין איך אני מסוגלת להגיד את זה.
מיד התקשרתי, לא הבנתי בעצמי איך אמרתי את זה.
פתאום הבנתי עד כמה,
עד כמה אני אוהבת אותו באמת,
לא רוצה להפרד ממנו, הוא שלי אני רוצה אותו איתי.
בבוקר קמנו, כל אחד לבד,
התקשרתי לבקש סליחה,
הוא היה קר,
ומאז אני מחכה
ובוכה
לא רוצה שיפרד,
רוצה להחזיר את הגלגל אחורה
מגדל קלפים התמוטט לו בהילוך איטי
רוח קלילה שהפכה במהרה לטורנאדו העיפה אותו.
רוצה שהשמש שוב תעלה ותייבש את הדמעות,
שיהיה לי שוב טוב,
שהוא יהיה פה איתי
מפחדת שהוא יוותר,
לא רוצה לבד יותר.