די! די כבר!
לא נמאס? לא נמאס לך לשחק את המשחק המטופש הזה?
די כבר עם משחקי הכבוד! מספיק! את החיים שלי אני מוכנה לתת
לך... ותמיד היתי... תמיד רציתי... תמיד- רק אותך!
הגיע הזמן להבין לא?
הגיע הזמן להבין גם אותי...
באמת לרגע, לרגע חשבת ששחכתי אותך? באמת?
באמת חשבת שזאת היתה בישבילי עוד שנה וחצי בלי תכלית? בלי
שישארו לי בלב מיליון צלקות קטנות וגדולות שכבר לעולם לא
ימחקו?
כבוד כבר לא משחק כאן תפקיד - תבין! אני אוהבת אותך יותר מזה,
יותר מסתם, יותר מפינוקי, יותר מרומנטי, יותר מכל דבר...
מה? מה אתה רוצה? מה אתה צריך כדי לקלוט שזה לא עיניין של
גאווה? שאני אוהבת אותך אהבה אבסולוטית, ששום דבר בעולם לא
משתווה למה שיש בינינו, מה?
מה? מה אתה מנסה להוכיח? מה אתה רוצה שאני אוכיח לך?
אני מוכנה לעלות לגגות של בניינים ולצרוח את השם שלך אם זה מה
שיעשה לך טוב, אם זה מה שיגרום לך להבין, אם זה מה שיחזיר לך
את האימון בי...
זאת יותר מכמיהה, יותר מרצון, יותר מצורך, יותר מסתם צורך
שלי...
אני רוצה לבלות את חיי בלטפל בך, בלהחזיק אותך כשאתה נופל,
בללטף לך את הראש, בלחבק אותך חזק חזק כל הלילה, בלאהוב אותך
בטירוף ולמחוא לך כפיים כשאתה מגיע לפיסגה.
ולא! אני לא מוכנה לוותר על כלום. כבר לא! לא מוכנה לחיות חצי
חיים. פשוט מלא מוכנה! לא מוכנה לתת לך לחיות חצי חיים! זה
התפקיד שלי בחיים שלך-לא לוותר, לא להסכים, לא להניח!
היעוד שלי הוא לגרום לך להשחף, לאבד את הראש, לשכוח מהכל ופשוט
לחיות. לחיות חיים מלאים, חיים של חיוכים, חיים של שלווה...
חיים של ביחד אמיתי מתוך אמונה...
ויום אחד זה יקרה. אולי היום הזה הוא לא היום. אולי זה לא יגיע
עכשיו. אבל להגיד שזה כבר לא בוער-זה בידיוק כמו לשקר. כי את
האש אני רואה בעיניים שלך כשאתה מסתכל עלי! האש שלעולם, לעולם
לא נכבתה. בוערת, בוערת כמו שלא בערה מעולם! בוערת כמו הילדה
בת ה-16 שהכרת באמירים. בוערת כמו מיליון להבות קטנות שכמעט
שורפות מבפנים-אבל מבחוץ כל כך רקות, כל כך אוהבות.
נראה שאת רוצה לצרוח אבל לא מנסה, לא מסוגל... רוצה, כל כך
רוצה להיות מלך, כל כך רוצה להיות האחד.
ובישבילי אתה תמיד כזה. גם כשאני ישנה במיטה עם מישהו אחר, גם
כשאני מרגישה שבא לי להרביץ לך מרוב עצבים, גם כשאתה עושה את
כל מה שאני כל כך שונאת שאנשים עושים.
אתה המלך שלי, המלך הקטן שלי, האחד, היחיד!
שלי, כל כך שלי...