אני והבנזונה יושבים ומסתכלים אחד על השני מזווית העין. משחקים
אותה לא רואים, אבל שנינו מתפללים למבט שיצטלב. וכשאני שקועה
בפנטזיות על שנינו פתאום זה קורה, ואני יכולה להישבע שאני כמעט
רואה חיוך. ואולי אני סתם מקווה יותר מדי. כי כשזה נוגע
לשנינו, הבנזונה לא מחייך יותר, אלא אם כן הוא צריך משהו. הוא
מזמין עוד שוט של משהו שאני לא שותה בזמן שאני משחקת עם הקש של
הקולה שלי. יושבים על הבר, כמו בסרטים, עם עשן ומוסיקה לא
מוגדרת ברקע. חסר רק הברמן שמנגב כוסות ומקשיב לצרות של כולם -
במקרה שלנו הברמן כרגע מתחיל עם מישהי שקטנה ממנו ביותר מדי
שנים בשביל שזה יהיה חוקי.

רגל על רגל, ג'ינס נמוך, צמוד וקטן במידה אחת לפחות. עיניים
מפלרטטות, נשענת קדימה על השולחן. מנסה להראות נונשלנטית תוך
כדי הדגשת מחשוף. לא שזה משנה - בכל מקרה אני אקבל משהו עד סוף
הערב, כמו בכל פעם. מעניין מה אני מוצאת בו בכלל, חוץ
מההיסחפות הלא מוסברת, סיפוק זמין וטרמפים. כי אני חייבת
להודות - יש לו אחלה אוטו.

רוצה להתחבק? אולי ליטוף קטן בגב? לא?

רק זיון מהיר והביתה.