כל היופי שבך,
עטוף במחוך של ביישנות,
מסתובבת סביבי,
או מסובבת אותי,
עם החיוך והמבט מלא התבונה.
גורמת לי לשכוח מכל השאר
אסור לחשוב על משהו אחר,
או לפחות זה זה מיותר.
אני יכול להתבונן בך
בלי לראות בדרך את קדמותיך
שהיו בי והשארתיו צלקות.

במקום אחר,
בזמן אחר
בעולם אחר,
בין כולם שנינו יחד
אין משהו שיעצור אותנו,
אני אוהב את המגע שלך
את משתוקקת לשלי,
נשענת בי כאילו יצקו אותך
כאילו יצקו אותנו
אחד למען השני, האחת בתוך השני

אבל כאן ועכשיו,
שנינו לא יכולים לדבר
רק מבטים בחשאי,
כל אחד נעול בקליפתו,
ציפה שקופה של פחד ובושה,
נועלת את החיוכים והמילים,
אז יושבים להם שני זרים
שביקום אחר חיים על אמת.







לאחת האנשים הנפלאים שלעולם ידעו שנכתבו עליהם השורות הללו,
דצמבר 2004