לפעמים אני תוהה אם היית רק תעתוע של מוח משתוקק...
פטה מורגנה [מ]שלי..

כמו פאטה מורגנה באמצע מדבר של קור אתה הופעת.

הבאת איתך רוחות חמות, וצבע, ומים זורמים שהעניקו חיים. וכמוה
- אתה גם נעלם עכשיו.

ואז פתאום בלעדיך - הרבה יותר קשה... למרות שלפני שהכרתי אותך
לא היה כזה קשה.

אבל כשיש משהו, ולוקחים אותו - זה נעשה קשה יותר...

אז אני לא יודעת אם לקלל את היום בו הגעת אליי, או לברך על
הזמן שלנו יחד...

כי אתה הולך ממני. זה בטוח. למקום טוב יותר, להחיות עוד אנשים,
בעוד מדברות קור.

אבל אני, אני מה?

בינתיים אתה עוד כאן, ואני לא יודעת אם להינות ממה שנותר - או
לחמש את עצמי בזמננו הקצוב ולאטום את עצמי אליך.

זה כל כך עצוב לי.

עד שמצאתי אותך על פרשת דרכים, ואתה - מתעופף לך במחול החול
שלך, למקום חם יותר.

ואני שבה למדבר הקור שלי.

מחכה להגיע כבר - למקום חם, למקום חם.