רגשותי חיכו להיות חומר ביד היוצר
והיוצר שכח שעליו לפחות להגיע
לרגע הכעס חלף בי
מדוע הוא מאמין בשמועות ולא בליבו?

אבל עכשיו כל שאלה
היא אבן מיותרת של כאב
נזרקת לחלל
ומיד נבלעת בחור השחור.

פעם היה המקום דומה יותר למאדים
אך כעת אין שום חלל בפנים
כעת הוא דומה לדיו הנזרק
שוב ושוב, מכניס כל שכבה פנימה
והפנים נשאר ריק.

לאפי ושפתיי אין דרך לנשום
ולכן העיניים והידיים, הן חסרות מנוחה.
אך כל זה לאט ובהכנעה
מפיל אותי שוב לאותה המנוחה.

הרוג אותי מהר, הרוג אותי עכשיו!
תן ללבי סיבה פעימה להחסיר
גורלי הוא המוות
תן לי סיבה בכל זאת לחייך