ואתה תעמוד מולי
כמו היית פעם חלק ממני
ואני אחפש את נקודת החיבור
היום יש שם כתם של דם
מי אתה?
מאיפה אתה מכיר אותי?
אני כבר המשכתי ללכת
בשדות שאתה חורש
יש תמיד קבר נעלם
שאני מביט מן ההרים
אפשר לראות את כול הגזרה עולה באש
ואותך יוצא בריקוד
כאילו העולם נפתח לשניים
ואתה תעמוד מולי
תנסה להסביר לי הקשרים ישנים
ואני אחפש
במילים שלך את התקווה,
את ההרס אתה כבר תשמור לי
דיבורים על מלחמה
ועל דם שעומד להישפך
ועל בקבוק וויסקי, נגזול מתוכנו את כול האשמה
אתה לכיווני, אני לכיוונך
מי אתה?
מאיפה אתה מוכר לי?
חולפים הימים
ואנחנו מתרחקים
מי לאש ומי למים
רציתי רחוק, לא לראות את פניך
תולה כרזות, מחזיר את העבר
מכול חלון אפשרי
ואני רוצה לדעת, שגם מחר לא תהיה לי סיבה
לקום ולעזוב
אתה מספר לי על קודש וגאולה
אני יוצא מהבית, נכנס למונית, חוזר חזרה
אורות העיר מסנוורים אותי מלמעלה
גוף שמדמם, מחשבות נבלעות בתוך תנועה אינסופית
אתה רץ ממקום למקום
לספר את ההקשרים, לפתור את החידות הנעלמות
והמלחמה באופק
מה אתה עשית כדי לא לירות, את הכדור הראשון
מביט בך מן ההרים
איך בית ועוד בית הופך לקבר אחים
ואתה תמלמל מספר פסוקים
תסביר איך אני אחראי, ואיפה מקומי על ספסל הנאשמים
העבר חוזר, בכרזות וסיסמאות
ואתה ממשיל את עצמך לאנשים שהעבר שכח
ועל כול גדר אתה תולה שלט, שהעבר כבר פה
סיגריות וחלונות מנופצים
הייתי רוצה להמשיך מאותה נקודה
כאילו אנחנו עוד מכירים
אבל הגבול שמתחת, הוא הגבול האחרון
אחריו יש פנסים מהבהבים, מטוסים מוזנקים ופצצות תאורה בכל
מקום
בנקודת הקשר ביננו, עכשיו אין שום זכר
אתה העבר שמחייג אלי, בכל פעם שהמציאות לא נראית מתאימה
לחזיון
עכשיו אתה תצחק בקול
תוציא מתוך הספר, צידוק לכל מעשה
ואני אסביר לך שקו הים משתנה כל בוקר
מההרים אני אראה אותך, טומן את הסודות, איפה שטמנו פעם ילדים
מאיפה אנחנו מכירים?
עכשיו הפנים מטשטשות, עכשיו אין יותר הווה, רק עבר בעתיד.