|
הירח מדמם כוכבים נופלים
ולבי זועק אלייך אהוב שלי
שביל החלב ארוך ומפותל
כמסלול אהבתנו לעתיד משותף
השמש מסנוורת, שורפת כל שבא במגע
ולבי נסדק מאבני הקרח שבעינייך |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.