אני חי מכיפור לכיפור.
בתוך כיכר גדולה קוטף אנשים שהכרתי כמו עשבים שוטים.
משתדל לצום על באמת רק כדאי לא לחכות לשנה הבאה.

שם,
בכיכר,
מנסה לגמגם את דרכי בדיבורי סרק ובמעשי צביעות
שנהיו כבר חלק ממני.

בכיפור, אני ניצב מול המבחן הגדול של השנה.
כי שהיא מתקרבת אני יכול להרגיש אותה.
ואז, אני עוצם את העיניים חזק חזק ונלחם לא לפתוח אותם עד
שהיא נעלמת בהמון.

אני חי מכיפור לכיפור.
והכיפור הזה אני לא יעצום את העיינים.
סתם ככה,
בשביל לראות מה יקרה.

זאת היא ביום בלי צמה.
היא מנגנת "המלאך שלי" באורגן.
(אנחנו בבית שלה)
הפס האדום הזה מאחוריה זה הדם שלי.
אני לא בתמונה.
אני בערך 3 מטר ממנה.
גוסס.
מנסה לזחול לדלת מבלי שהיא תרגיש.
אני לא חושב שזה עובד