אני ואת נפרדים
והקרעים שבנינו ישמשו טלאי לבאות.
(מכל הימים למה דווקא היום)
שאי עינייך אל פגיון הדממה
איך הוא בא
מפלח את השחר
מביא פתרונות.

אני ואת נפרדים.
(לרגע אני שוכח רגעים עצובים)
גשם מתחיל לרדת והוא לא שוטף שום כאב
כאילו הטבע עצמו מנסה להגיד לנו שזו לא העת.

אני ואת נפרדים.
הבוקר רומז וקורא לי
וליבי דופק בצדדים מנסה לברוח.

אני מאמין שככה הכי טוב;
שאת שם
ושאני פה.
אבל תדעי שיום יבוא
(הנה היום)
שמילותיי ירימו כנפיים
ישילו עורם
וישמשו מעין טלאי לבאות אחרייך.