בשיעור היסטוריה המורה לימדה על טרומפלדור. אחרי שנגמר השיעור,
התחיל שיעור אומנות. המורה החליטה שנעשה פסל של טרומפלדור.
בסוף כולנו עבדנו ביחד, ועשינו יד אחת.
יצא ממש יפה. החלטנו שבשבוע הבא נעשה גם את הרגליים של
טרומפלדור, ואם יישאר זמן נעשה לו גם ראש.
לפני שבועיים עשינו פיסול של הראש של מלמיליאן, אבל לא נשאר
בכלל חימר, אז המורה הייתה צריכה להזמין עוד, ובשבוע שעבר שוב
עבדנו על הראש של מלמילאן ושוב נגמר החימר. אז בגלל זה המורה
לאומנות החליטה שנעשה פסל של טרומפלדור, כי זה יותר חסכוני
לבית הספר מאשר הראש קלבסה של כוכב בית"ר לשעבר.
בתום יום הלימודים יצאנו מבית הספר לכיוון המועדון.
בדרך ראינו כלב עם רגל שבורה, מדדה על המדרכה.
יוגב אמר: "הנה טרומפלדוג!", ותמי אמרה שזה לא יפה לצחוק על
כלבים נכים, כי הם לא בני-אדם, וגם שזו כבר בדיחה ישנה, אז
ממילא אף אחד לא צוחק ממנה.
יוגב אמר לתמי: "סתמי, אמ'שלך זונה...", ותמי שתקה.
"ממש בוגר", אמרתי לו, ועוזי ניגש אלי ואמר לי שאמא של תמי
באמת זונה, ולא סתם - אלא זונה מקצועית. טוב, לא ממש מקצועית.
היא מקבלת לקוחות רק בערב, כי בבוקר היא עובדת בעבודה מסודרת.
נו, מילא...
בקיצור, הגענו למועדון ועוזי ישר הלך להביא את חפיסת הקלפים.
אנחנו משחקים כל יום חמישי פוקר, אחרי הלימודים.
תמי לא רצתה לשחק, אז היינו רק עוזי, יוגב ואני.
"מה עושים?", שאלתי, "חסרה לנו עוד יד..."
"תמי, אל תהיי זונה כמו אמא שלך, בואי פוקר", קרא אליה יוגב.
"די כבר", אמרתי לו, "חלאס עם ניבולי הפה האלה".
התחלנו לתהות איפה אפשר להשיג עוד יד למשחק.
"אולי נקרא לערן?", הצעתי.
"תגיד לי, אתה הומו?", שאל אותי יוגב.
נזכרתי שהסיבה שאנחנו משחקים פוקר עם תמי, היא בעיקר בגלל שהיא
בת והיא לא ממש יודעת לשחק...
אה, שכחתי לעדכן אתכם. אנחנו משחקים פוקר עירום.
בסוף, לאחר אין ספור שכנועים, תמי הסכימה לשחק.
אבל מה? הבת זונה תפסה ידיים חבל על הזמן, והצליחה להשאיר עליה
את החולצה אולי איזה 4 שעות...
זה היה ממש מצחיק. פתאום שמנו לב שהגיע השעה של המשחק של מכבי
ת"א בכדורסל, ושלושתנו הבנים יושבים עם תחתונים (לעוזי אפילו
היה פס חום בתחתונים שלו, כי נראה לי שהוא לא החליף תחתונים
מהאליפות של מכבי 77', והוא בכלל יליד 89'). בקיצור, תמי, אמא
שלה זונה, הייתה בלבוש מלא ואנחנו בתחתונים, והדבר הכי גרוע -
מכבי הפסידה 88:86 מסל שלוש כשנותרו 2 שניות לסוף!!!
סססססעמק !
היינו כל כך מעוצבנים, שאחרי זה פרקנו את העצבים על תמי.
אחר כך היא הלכה הבייתה מדדה, כמו הכלב ההוא שראינו בדרך מבית
ספר.
תמי הגיעה הבייתה שבורה פיזית, אבל בעיקר נפשית.
אמא שלה הייתה עסוקה בחדר השינה עם לקוח חשוב.
תמי ידעה שזה לקוח חשוב כי על ידית הדלת של חדר השינה היה תלוי
שלט כזה שאומר: "נא לא להפריע - .V.I.P"
לאמא של תמי היו המון לקוחות, חלק קבועים.
כמה מהם היו שחקני עבר של בית"ר.
תמי תהתה אם זה מלמיליאן שכובש עכשיו, או אוחנה או סמי מלכה.
בסופו של דבר היא תגלה, מן הסתם, מי זה היה בשיעור אמנות,
כשהמורה לאומנות, אמא שלה, תקבע מה לפסל...