איני מבין את גל העצב של ישראל:
אוחז הוא בראשו בשתי ידיו
וממלמל: "ביום שגדר תיל
תפריד בינינו... אל תצחק, נדב!
כי מהיום... אני זוכר את סטייל
סיכת הבה"ד בצורת לולב:
את צווארך נישקתי, משולהב,
בלשכתו של מפקד החיל.
מאז, נדב, אני רוצה לברוח,
כי הם יפרידו, כמו באגדות."
"נברח." "לאן?" "לאיזה אי נינוח,
או לסיני, או לנהר בן שתי גדות.
למצוא אותנו שם - חבל לטרוח,
וננצח, כדבורה ולפידות." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.